הבדלי הליבה בין חיישנים דיגיטליים לחיישנים אנלוגיים באים לידי ביטוי בעיקר בחמישה ממדים: מצב פלט אות, יכולת אנטי-אינטרפורמציה, דיוק, רמת אינטליגנציה ועלות. חיישנים דיגיטליים מוציאים אותות דיגיטליים בדידים באמצעות ממירים אנלוגיים-דיגיטליים פנימיים, בעלי דיוק גבוה, אנטי-אינטרפורמציה חזקה ומאפיינים ניתנים לתכנות; חיישנים אנלוגיים מוציאים ישירות אותות אנלוגיים רציפים, הנמוכים בעלות אך רגישים יותר להתערבות סביבתית.
מצב פלט איתות
חיישנים דיגיטליים: להמיר כמויות פיזיות לאותות דיגיטליים נפרדים באמצעות ממירים מובנים אנלוגיים-דיגיטליים (ADCs) והוצאו אותם בצורה בינארית
חיישן אנלוגי: מוצא ישירות את אותות מתח\/זרם משתנים ברציפות, הקשורים באופן לינארי לכמויות פיזיות.
יכולת דיוק ואנטי-התערבות
חיישנים דיגיטליים:
אימוץ טכנולוגיית פיצוי שגיאות דיגיטליות, הדיוק יכול להגיע בתוך 0. 02%;
להעברת איתות דיגיטלי יש יכולת אנטי-אינטר-הוועדה חזקה ותומכת בהעברה למרחקים ארוכים.
חיישנים אנלוגיים:
בשל גורמים כמו רעש מעגל וסחף טמפרטורה, הדיוק נמוך יחסית;
הנחתת האות היא משמעותית ומרחק ההעברה מוגבל.
מדרגיות פונקציונאלית
חיישנים דיגיטליים:
מובנה במודול מיקרו -מעבד ומודול אחסון נתונים, תומך בכיול, סינון ועיבוד מקדים של נתונים;
ניתן לחבר ישירות מערכות דיגיטליות באמצעות ממשקי תקשורת כמו I2C\/SPI.
חיישנים אנלוגיים:
הפונקציה היא יחידה ומחייבת מודול ADC חיצוני כדי להשיג עיבוד דיגיטלי.
